חב' חשמל לישראל בע"מ נ' לוי ואח'

פסק דין

התביעה

1.ענינה של התביעה, עתירת התובעת לחיוב הנתבעים בהשבת כספים שנגנבו ממנה, ע"פ הטענה, ע"י הנתבע 1 שעה שעבד בשירותה.

הנתבע 1, עבד כקופאי אצל התובעת, ופרש לגמלאות ב-31/12/96.

בין 1/5/96 ל-30/12/96 עסק הנתבע בגביית כספים מהציבור (מזומן, שיקים ואשראי) ובביקורת שנערכה נמצא שכספים שגבה בפועל, ושנרשמו בקופת התובעת, לא הועברו על ידו לבלדרי ברינקס שהיו אמורים להפקידם בחשבונה .

סה"כ גנב הנתבע 1 מהתובעת,לפי הטענה, 403,719 ₪.

2.הנתבעת 2 אחראית כלפי התובעת, לפי הטענה, מכוח הלכת שיתוף החובות לרבות חובות הכרוכים בפעילות אסורה של הבעל אגב עיסוקו לפרנסתו, שמפירותיה נהנית האישה מכוח חזקת השיתוף.

3.בשל הארועים הנטענים נפתחה חקירת משטרה והוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה.

4.ביום 10/7/05, יום לפני המועד הקבוע לשמיעת הראיות בתיק האזרחי דנן, הוגש לבית המשפט הסדר דיוני שמטרתו התליית ההליכים האזרחיים בתיק זה עד להכרעה חלוטה בתיק הפלילי, וסיום התיק האזרחי בהתאם לתוצאות ההליך הפלילי. ההסדר הדיוני (שיכונה להלן: "ההסכם")' אושר בהחלטת בית המשפט (המותב הקודם שדן בתיק, כב' הש' רניאל), ביום 11/7/05 וקיבל תוקף של החלטה ועיקרו כי אם הנתבע יורשע הוא יחויב בתביעה האזרחית ואם יזוכה, תדחה התביעה האזרחית .

5.ב-27/3/08 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי ניתן פסק דין ע"י בית משפט השלום בו הורשע הנאשם (הנתבע בעניננו) בעבירה של גניבה ממעביד בסכום 403,699 ₪.

הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ע"פ 3160/08.

בפסק הדין בערעור מיום 31/10/08 (מאגר נבו), קבע כב' הש' שפירא (שלדעתו הצטרפו חברי ההרכב, כב' הש' ע. גרשון וצ. קינן) בעמ' 24לפסק הדין בפרק הסיכום בזו הלשון: " בסיכומו של דבר אציע לחבריי לאשר את הכרעת דינו של בית המשפט קמא, ככל שהיא נוגעת לקביעה כי המערער ביצע עבירה של גניבה ממעביד. עם זאת אציע לקבוע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שהמערער גנב סכום העולה על 4,900 ₪ ובהתאם לזַכּוֹתוֹ מגניבת סכומים גבוהים יותר". (הדגשות שלי-א.ד). ולמטה מזה בעמ' 25: אנו מאשרים את הכרעת דינו של בית משפט קמא, ככל שהיא נוגעת לקביעה כי המערער ביצע עבירה של גניבה ממעביד.

עם זאת אנו קובעים כי לא הוכח מעבר לספק הסביר שהמערער גגנב סכום העולה על 4,900 ₪ ובהתאם מורים לזכותו מגניבת סכומים גבוהים יותר".

6.פסק הדין בערעור הוא פסק דין חלוט ולאורו הצעתי לצדדים כי יינתן פסק דין נגד נתבע 1 על סך 4,900 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק. הנתבעים הודיעו על הסכמתם להצעה. התובעת מתנגדת וסבורה כי יש ליתן פסק דין על מלור סכום התביעה ולחלופין לאפשר לה להביא ראיותיה בתיק האזרחי.

טענות התובעת

7.התובעת טוענת כי אין בפסק הדין החלוט כדי לסתום את הגולל על תביעתה.

בקליפת אגוז, סבורה התובעת כי קביעת בית המשפט המחוזי מהווה הרשעה (עצם ההרשעה לא בוטלה) ואילו התערבות בית המשפט היא, לטענתה, רק בגזר הדין באופן שהקל בעונש. משכך, ומשיש הרשעה, חייב הנתבע במלוא סכום התביעה, בהתאם להסכם.

לטעמה כאשר הצדדים כתבו בהסכם "הרשעה" כוונתם היתה האם בוצעה גניבה או לא בוצעה. הכוונה במילה "זיכוי" הוא כי לא בוצעה כל עבירה של גניבה. הואיל ובעניננו בוצעה גניבה, ולא חשוב מה סכומה, יש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.

8.לחלופין, טוענת התובעת כי בעת החתימה על ההסכם לא העלו הצדדים על דעתם ולא צפו קביעה כפי שנקבעה בפועל. הם צפו אפשרות של זיכוי מלא או הרשעה מלאה אך לא אפשרות ביניים ולכן במקרה זה חל סעיף 4 להסכם שהוא סעיף סל המיועד למצבים בלתי צפויים, ולפיו רשאית התובעת לדרוש ניהול התביעה האזרחית.